top of page
  • סופיה פרבר

רק קצת אור – מים חיים

היא נכנסה לקליניקה בהליכה שפופה, כאילו לא מצליחה להחזיק את עצמה מעומס המתרחש. מרימה את מבטה אליי ואני רואה הררי בלבול וכאב. אישה שאיבדה את עצמה. מחפשת במה להיאחז. קבענו לפגישה חד פעמית של שעה וחצי. היא רוצה לנסות, לראות, פועלת מאובדן אמונה ביכולת לשחרר את הכאב.

"ספרי לי, אני כאן להקשיב" אני אומרת בעדינות, תוך שאנחנו מתיישבות.

היא מגלגלת אצבעות בתחושת אי נינוחות, ובקול שברירי ועדין מתחילה לספר על המשברים שחוותה, גירושין קשים, פיטורים מהעבודה, קשיים בגידול הילדים. מתביישת לקבל כבר עזרה מההורים, התרחקה מהחברים, איבדה את האמונה ביכולת שלה לצאת מהחובות, למצוא עבודה טובה. איך תחזיק את הילדים ותחנך אם אין לה כוח להרים את עצמה?

ואני מקשיבה, מאפשרת לה לפרוק את כאבה, מבינה כי הכאב עמוק עד לכדי מחסור באוויר. וכשהיא מסיימת, אני מבקשת רשות לספר לה סיפור. סיפורה של הגר, שפחת שרה. היא מהנהנת להסכמה ואני מתחילה.

"כשהגר וישמעאל מגורשים על ידי אברהם ושרה, הם יוצאים אל המדבר. לאחר זמן לא רב הם נותרים ללא מים ואוכל. אין לאן לפנות לעזרה, הם במדבר. הזמן עובר וישמעאל גוסס ועומד למות. הגר הרואה את בנה במצב הקשה הזה, ומתוך יאוש גדול, מניחה אותו תחת שיח ומתרחקת מעט כדי לא לחזות במות בנה, יחידה. היא מתיישבת, ובמר לה גורלה ובדידותה, היא מתחילה לבכות. אלוהים שומע את קולה ושולח אליה מלאך. המלאך מעודד את הגר, הוא מבטיח לה שבנה לא ימות ועוד יגיעו ימים שיצא ממנו עם גדול. באותו הזמן, המלאך פוקח את עיניה ומראה לה באר קרובה ממנה תוכל לקחת מים לישמעאל ולהשקות אותו כדי שיחיה (יט וַיִּפְקַח אֱלֹהִים אֶת-עֵינֶיהָ וַתֵּרֶא בְּאֵר מָיִם וַתֵּלֶךְ וַתְּמַלֵּא אֶת-הַחֵמֶת מַיִם וַתַּשְׁקְ אֶת-הַנָּעַר).

הגר עושה כדברי המלאך וחיי שניהם ניצלים.

ואני שואלת? איך הגר לא ראתה עד אותו הרגע את הבאר שהיתה ממש לידה? את הדרך להציל את בנה?"

ותוך שאני שואלת, אני רואה משהו מתעורר בעיניה, משהו שמבקש לדעת את התשובה לשאלה שהעליתי.

אני מחייכת אליה חיוך מבין וממשיכה לספר – "באר המים החיים היתה ניצבת כל הזמן הזה מול הגר. היא לא היתה מסוגלת לראות אותה מתוך החושך, הכאב, הסבל והיאוש. המלאך נתן בה תקווה והבנה כי יש לפניה עתיד. ומכאן היא היתה מסוגלת לראות את הבאר, שהיתה שם, למעשה, כל הזמן.

אדם הנמצא במצב של מצוקה קשה, איננו מסוגל לראות לבדו את הפתרון הנמצא ממש לידו. כשאנו מצויים בחשיכה גדולה, אין לנו מסוגלות, מתוך הכאב הנורא, לראות את מתג ההדלקה של האור. כל מה שאנו צריכים, זה אדם שיהיה לצידנו בזמן הקשה הזה ויראה לנו שיש עוד מקום לתקווה, שיש בנו כוחות להתמודד. ואז, נוכל לראות את מה שהיה מונח לפנינו כל הזמן. את תעצומות הנפש האדירים שיש בנו, להמשיך ולצעוד ולהתגבר על כל סבל או קושי הניצב לפנינו. ולהדליק את האור בחיינו. זכרי, הוספתי ואמרתי, כל מיצר דוחק אותנו לגדילה והתפתחות."

באותו הרגע, ראיתי ניצוץ קטן בעיניה. זה כל מה שביקשתי עבורה. מכאן, הדרך היא שלה ואני יודעת והכי חשוב, היא יודעת, שיש בה את הכוחות לכך. האור הוא שלה.



Comments


bottom of page