כשיוסף נזרק על ידי אחיו לבור, נאמר לנו: "וַיִּקָּחֻהוּ וַיַּשְׁלִכוּ אֹתוֹ הַבֹּרָה וְהַבּוֹר רֵיק אֵין בּוֹ מָיִם" (בראשית ל"ז פסוק כד)
למה היה צורך לציין ולהדגיש כי בבור אין מים?
והרי אנחנו מבינים כי אם הבור ריק, סימן שאין בו מים.
בתנ"ך אין מילים מיותרות. מה רצה המחבר המקראי לומר לנו?
רש"י עונה על זה – מים אין, אבל נחשים ועקרבים יש.
מתוך כך אנו מבינים, אין ואקום בעולם, אין דבר כזה בור ריק. אמנם אין מים, אבל יש עקרבים ונחשים. לידתם של מזיקים באה במקום שאין בו מים.
ניקח את הדברים האלו ונשליך על האדם – כמו בבור, גם במחשבה שלנו אין ואקום.
וכמו בבור שבו אם אין מים יהיו מזיקים, כך גם במחשבות שלנו - אם לא יהיו מחשבות טובות ואופטימיות,
בהכרח יהיו מחשבות שליליות.
אז איך מנקים את הבור מנחשים ועקרבים?
יש לנו 2 דרכים לנקות את הבור.
הדרך הראשונה – לרדת אל הבור ולנקות אותו מהעקרבים והנחשים, להוציא עקרב עקרב, נחש נחש.
דרך ארוכה ולא פשוטה.
הדרך השנייה- למלא את הבור במים ואז ממילא כל הנחשים והעקרבים יצאו.
כך גם בנפש האדם – נוכל לטפל ולנסות לנקות כל מחשבה רעה שיש בנו, לאט לאט ובסבלנות. לבחון, לדון, לראות ולנתח.
או, שנוכל לחשוב על המים כמשל למחשבה חיובית, כלומר, למלא את מחשבותינו בחיוביות ובעשייה מבורכת ואז יסתלקו להן המחשבות השליליות מאליהן.
בעשייה זו, אנו אלה הבוחרים מה יכנס למחשבה שלנו, אנו בוחרים להתעסק בטוב ולתת לו את מרכז הכובד והיחס. לעומת המצב בו אנו עסוקים בלהוציא מחשבות לא טובות האחת אחרי השנייה ובכך להמשיך ולתת מקום למחשבות אלו.
הלוגותרפיה כמו ביהדות, מלמדות אותנו להודות על הקיים ולראות את הטוב.
לעסוק בטוב לא רק ביחס לעצמינו אלא גם כלפי הסובבים אותנו, מתוך כך יסתלקו המחשבות השליליות,
הן יסתלקו מתוך האור שיאיר אותנו, ינקה וירווה כמים חיים.
